בעשרים וחמשה בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה ומדליקין נרות בכניסת הערב שלפניו, וכך גם בכל שמונת הימים.
'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסלו, יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון (ימי חנוכה שמונה הם שלא לספוד בהם ולא להתענות). שכשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד - נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה האחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
'בבית שני כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שרחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים עד החרבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום - בעשרים וחמשה בחדש כסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונה ימים האלו שתחילתם כ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל ומדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. וימים אלו, הם הנקראים חנוכה. רוצה לומר חנוכה, שביום כ"ה בכסלו נחו מאויביהם.

​

קצת מהלכות חנוכה - ילקוט יוסף

סימן תרע - דברים האסורים והמותרים בחנוכה

א. בתקופת הבית השני גזרו מלכי יון גזרות על ישראל, וביטלו אותם מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצות, ולחצום לחץ גדול, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות, והיה צר לישראל מפניהם מאד, עד שריחם עליהם ה' אלקי אבותינו והצילם מידם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה המלכות לישראל, ונמשכה יותר ממאתים שנה עד חורבן הבית השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, היה זה ביום כ''ה בכסליו, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה שבבית המקדש, אלא פך אחד של שמן, שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו רבותינו שבדור ההוא, שיהיו שמונה ימים אלו, החל מיום כ''ה בכסלו והלאה, ימי שמחה והלל. ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות לפרסם הנס ולגלותו. וימים אלו נקראים ''חנוכה''. [ילקו''י מועדים עמוד קצ. וכ''ז הוא לשון הרמב''ם (הל' חנוכה פ''ג ה''ב), דס''ל שנס הנצחון הסתיים ביום כ''ה כסליו. וכתב הפר''ח, שנקרא חנוכה, על שם שחנו בכ''ה בכסלו. והטעם שתיקנו שמונת ימי חנוכה, ולא ''תשעה'' משום ספקא דיומא, לפי שחנוכה מדבריהם לא החמירו כ''כ. ועוד, שרצו לרמוז על מילה שניתנה בשמיני].
ב. נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה, כגון תפירה וסריגה, בעוד שנרות החנוכה שבבית דולקות, במשך חצי שעה מהדלקתם, והטעם הוא משום היכר להודיע שאסור להשתמש לאור נרות החנוכה. ואין להקל להן בחצי שעה הראשונה של הדלקת הנרות. אבל בבישול ואפיה וצרכי אוכל נפש מותרות. [ילקו''י מועדים עמוד קצ. וכ''ה בא''ר, דרך החיים, מ''ב אות ד'. ובמור וקציעה הביא סמך למנהג חומרת הנשים, כדי שלא יבאו להשתמש לאור נרות החנוכה, הילכך מנהג ותיקין הוא. וכתב האליה רבה (ס''ק יב), דהיינו עד חצי שעה. ע''ש. וזה דוקא במלאכה גמורה כגון תפירה, אבל לא בבישול וטיגון ושאר צרכי הבית. ויש אומרים שלא נהגו אלא במלאכות האסורות בחוה''מ ור''ח].
ג. יש נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בכלל בחנוכה, ויש לבטל מנהגן, כי הבטלה מביאה לידי שעמום. ומכל מקום יש אומרים שטוב לנשים להמנע ממלאכות כבדות, כגון טויה וכביסה, שיש בהן טירחא, על כל פנים ביום ראשון ושמיני של חנוכה. [לפמ''ש ארחות חיים. וכ''כ בכנה''ג הגה''ט סק''ד]. אבל האנשים אינם נמנעים משום מלאכה. [כ''כ במטה משה, ב''ח ט''ז ופר''ח. וכתב בפר''ח (סי' תיז), שאם האנשים החמירו על עצמם שלא לעשות מלאכה בר''ח, הוי מנהג בורות, וא''צ התרה לבטלו. אמנם בספר חסידים (סי' קכא) מוכח שגם לאנשים יש להמנע ממלאכה. וכ''ה בב''ח בשם מהרי''ל. ונראה דאין הכי נמי אם נהגו האנשים להחמיר ישארו במנהגם. אבל מסתמא לא נהגו האנשים להחמיר בזה. וכ''ש כיום שיש אור חשמל, ואין חשש פן יבואו להשתמש לאור החנוכה].
ד. נכון ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה, כדי לדעת פרטי ההלכות. [ילקו''י שם. שלמת חיים].
ה. כיון שחז''ל קבעו את שמונת ימי החנוכה לשמחה והלל, לכן אין להספיד בהם על מת, אלא לחכם בפניו. [דאיתא במגילה (ג:) ובמו''ק (כו:) אין מועד בפני ת''ח, וכ''ש חנוכה ופורים. וכ''פ מרן בש''ע (סי' תרע ס''ג). וכתב עוד בש''ע יו''ד (סי' תא ס''ה), שיום שמועה אפי' רחוקה כבפניו דמי]. וגם בזמן הזה יש דין תלמיד חכם לפי ערך הדור. [ילקו''י מועדים עמ' קצב. ומ''ש בחיי אדם (כלל קיח סי' ז), שבזה''ז אין להספיד לת''ח בר''ח, מפני שאין לנו דין ת''ח בזה''ז, הנה הרב עצמו בחכמת אדם (כלל קסט סי' ה) כתב להתיר הספד על ת''ח בין בר''ח בין בחנוכה ופורים. וכתב בברכ''י (חו''מ סי' טו סק''ג): ולדידן דנקטינן כפסקי מרן, הנה מרן לא חש כלל למ''ש מהרי''ו שאין דין ת''ח בזה''ז, שהרי כתב את כל הדינים שנאמרו בגמ' לענין ת''ח כמות שהן, והמהרימ''ט (חו''מ סי' מז) דחה ד' מהרי''ו מההלכה. וכ''כ באורח משפט (סי' ד אות יז) בשם מהרש''ל (פ''ב דב''ק), שאף בזה''ז יש דין ת''ח שיפתח בדורו כשמואל בדורו. וכ''כ בספר נזירות שמשון, ובערוה''ש, ובשער שלמה זוראפה (סי' קלה) דמ''ש המג''א (ס''ס תקמז) בדיני חוה''מ, שאין בזמנינו דין ת''ח, סברא יחידאה היא, שהרי כל הפוסקים והטוש''ע פסקו להתיר להספיד לחכם בפניו, ואין דרכם להביא הלכתא למשיחא. וע''ע ביביע אומר ח''ט (חיו''ד סי' מו). ובחזו''ע חנוכה].
ו. מלמד תינוקות של בית רבן וקובע עתים לתורה, דינו כתלמיד חכם שמותר להספידו בפניו, דהיינו בעת ההלוייה. [כמ''ש בשו''ת שער שלמה זוראפה (סי' קלה). ע''ש].
ז. אסור להתענות בחנוכה, ולכן אם חל יום פטירת אביו או אמו בחנוכה, לא יתענה בימי חנוכה, אלא יקדים להתענות קודם חנוכה, שבימים שלפני חנוכה או לאחריהם אין איסור תענית. [ילקו''י מועדים עמוד קצב].
ח.מי שהתענה תענית חלום בחנוכה, צריך להתענות יום אחר לאחר ימי החנוכה, לכפר על מה שהתענה בחנוכה, כמו שכתב מרן בשלחן ערוך. (סי' תקסח ס''ה).
ט. מה שנוהגים במלאת שבעת ימי האבל לעלות לבית הקברות, וכן ביום השלשים, וכמו שכתב בשלחן ערוך (יו''ד ס''ס שדמ), אין לעשות כן בימי חנוכה, וכל שכן בראש חודש, שהרי מתעוררים לבכי ולמספד על יד הקבר, כשרואים קברו של הנפטר ביום השביעי או השלשים. ולכן ידחו הביקור לבית הקברות לאחר ימי החנוכה. [כ''כ מרן הב''י ביו''ד (ס''ס שדמ) בשם הכל בו, שאם חל יום השביעי לאבלו בר''ח אין ללכת לביה''ק. וכ''ה בארחות חיים ח''ב (עמ' תקפא). וה''ה לחנוכה. ילקו''י מועדים עמוד קצב. ילקו''י אבלות עמוד תרלב].
י. יש אומרים שמותר לבקר אצל קברי הצדיקים, התנאים והאמוראים, בימי החנוכה וחול המועד. [בן איש חי]. ויש חולקים. [מועד לכל חי]. והמיקל בזה יש לו על מה לסמוך, שהרי אין רגילות לבכות שם כמו שבוכים ליד קבר ביום השבעה או השלשים. [גשר החיים. ילקוט יוסף מועדים עמוד קצב. וילקו''י על הלכות אבלות מהדורת תשס''ד עמוד תרלב].
יא. יש שנהגו שהאבלים על אב ואם, אינם אומרים קדיש בחנוכה, והוא מנהג גרוע, ואם אפשר לבטלו בהסברה נעימה, הנה מה טוב, ואם לאו לא יבטלוהו ביד חזקה מפני המחלוקת. [ילקו''י מועדים עמוד קצג. וע' ברכ''י סי' עתר סק''ח. ושיו''ב יו''ד סי' שעו סק''י].
יב. מי שנפטר לו מת בימי החנוכה, נוהג בימים אלה כל דיני אבלות, וקורעים על הקרובים, וכן מבקרים ומנחמים את האבל בחנוכה. וראה להלן דין האונן. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קצב].
יג אם חל יום השלשים בחנוכה, מותר לעשות סעודה ולימוד, כשאומרים שם דברי תורה ומוסר לעילוי נשמת המנוח, אבל לא יאמרו דברי הספד המעוררים לבכי.
יד. יש נוהגים להרבות במאכלי גבינה בימי חנוכה, זכר לנס שנעשה על ידי ''יהודית''. ומנהג ישראל תורה הוא. [ילקו''י מועדים עמ' קצא. כתב הר''ן (פ''ב דשבת), נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס, שהיוונים גזרו על כל בתולות ישראל הנישאות שיבעלו להגמון תחלה, וע''י אשה נעשה נס, שבתו של יוחנן כהן גדול שהיתה יפת מראה הובאה להגמון, [ובחמדת הימים (הל' חנוכה פ''ב) כתב, שראש האויבים היה אליפורנו מלך יון. וייחס הנס ל''יהודית''. וכמ''ש התוס' (פסחים קח:) ובתוס' מגילה ד.], והאכילה אותו מאכלי גבינה כדי שיצמא מאד, והשקתה אותו יין עד שנשתכר, וירדם, ואז בעזה''י חתכה את ראשו בסייף. כראות אנשי צבאו כי מת מלכם, נסו על נפשם, ולכן נהגו לאכול מאכלי גבינה בימי חנוכה. והביא כ''ז מרן הב''י בדפוס ישן, ס''ס תרעה].
טו. נוהגים לאכול בחנוכה סופגניות מטוגנות בשמן, זכר לנס השמן של המנורה, וטעמם כצפיחית בדבש. וכל מעשיך יהיו לשם שמים. [כ''כ בקובץ שריד ופליט בשם רבינו מיימון אביו של הרמב''ם, שאין להקל בשום מנהג ממנהגי ישראל, ויתחייב לעשות משתה ושמחה בחנוכה לפרסומי ניסא, ופשט המנהג לעשות סופגניות הנקראים בלשון ערבי אלספינג, ומנהג קדמונים הוא].
טז. יש אומרים שריבוי הסעודות שמרבים בהם בימי חנוכה, אינם אלא סעודות הרשות, שלא קבעום חכמים למשתה ולשמחה, [מהר''ם מרוטנבורג בתשובה (סי' תרה). טור וש''ע (סי' תרע). ומה שלא קבעום למשתה ולשמחה כבפורים, לפי שבפורים עיקר הגזרה היתה על אבדן הגופות, לכן תיקנו שיהיו ימי משתה ושמחה, אבל בחנוכה הגזירה היתה על שמירת המצות, וזהו אבדן הנפש, לכן קבעוה בנרות, כמ''ש נר ה' נשמת אדם. ואף שאמרו דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו. היינו כשמחטיאו ברצון, אבל באונס לא]. ויש חולקים ואומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות הללו. [כן משמע מלשון הרמב''ם (הל' חנוכה פ''ג ה''ג), שקבעום לימי שמחה והלל. וכ''ה בתוס' תענית (יח:). וכ''כ רבינו יונה, הרי''צ בן גיאת, והכל בו, ועוד. וכ''כ המהרש''ל ב''ק (פ''ז סי' ל)]. ונוהגים לומר זמירות ותשבחות לה' יתברך בסעודות הללו, ואז נחשבות לסעודות מצוה. [כמבואר בתשובת מהר''ם ובמרדכי. וכ''פ הרמ''א בהגה (סי' עתר ס''ב). ומהרש''ל]. ומה טוב ומה נעים לנצל מסיבות אלו לדרשות בדברי תורה ויראת ה' טהורה, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואז בודאי שסעודות הללו נחשבות לסעודות מצוה. [ים של שלמה (ספ''ז דב''ק). וחות יאיר (סי' ע). ודגול מרבבה (סי' שצא ס''ב). וכנה''ג]. ויהי רצון שהשי''ת יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ישראל נושע בה' תשועת עולמים, ונזכה לביאת משי''ח צדקנו (ראשי תיבות: מדליקים שמונת ימי חנוכה), ונדליק המנורה בבית קדשנו ותפארתינו, מלך ביפיו תחזינה עינינו. במהרה בימינו אמן. [ילקו''י מועדים עמ' קצג. ועיין במגיד מישרים ''שחנוכה ופורים אינם בטלים לעולם''. וכ''ה ברמב''ם, והיינו כמ''ש במדרש תנחומא (ר''פ בהעלותך), לך אינה בטלה לעולם, דהיינו נר חנוכה].